ריפוי לפי "קורס בניסים" מאמר ראשון בסדרה.

הערה: הדברים שאכתוב הם משקפים את דעתי ופרשנותי בלבד ולא בהכרח מייצגים את גישת הקורס.

"הפסיכותרפיה היא צורת הריפוי היחידה שיש."

זוהי ההצהרה הפרובוקטיבית בה פותח "נספח הפסיכותרפיה" של הקורס. הנימוק מגיע מיד בהמשך: "היא יכולה להיות אך ורק שכלית, כי רק את השכל אפשר לרפא". הכוונה היא שמבחינת הקורס, הגוף והעולם החומרי כלל אינם ממשיים; הם רק השלכה של השכל. לכן, רק השכל הוא זה שזקוק לריפוי.

ומהן אותן מחלה ובריאות של השכל? על פי גישת הקורס, "שכל בריא" הוא שכל שיודע שהעולם הזה איננו ממשי, והוא מחובר לאלוהים. לעומתו, השכל החולה מלא באשמה לא מודעת המפרידה אותו מאלוהים.

אותה אשמה לא מודעת היא זו שיוצרת את העולם הפיזי. העולם החומרי משמש כ"חדר הבריחה" של השכל החולה מאלוהים. השכל החולה (או ה"אגו") בטוח שאלוהים כועס עליו על היפרדותו ממנו, ולכן הוא יצר עולם פיזי שלם כמקום מפלט מזעמו של אלהים. אך בדיוק כמו האגו עצמו, העולם הזה איננו ממשי – וכך גם הגוף וגם המחלות. כך גם זעמו של אלהים איננו ממשי. הדבר היחיד הממשי הוא השכל.

"הדבר אינו נראה כך, משום שגילוייו של עולם זה נראים ממשיים מאוד."

האגו מנסה לפתות אותנו להאמין שעולם זה הינו אמיתי, משום שאילו נדע את האמת – נחזור לאלוהים. עבור האגו נושא האשמה, המחשבה על חזרה לאלוהים היא מחשבה שלא ניתן לשאת. אילו נחזור לאלהים, הוא עצמו, האגו האינדיבידואלי, יתבטל. משום כך, הוא משקיע את כל כוחו בשכנוע שאנו חיים בעולם חומרי ושאנו נפרדים זה מזה.

אם אכן היינו חיים בעולם פיזי ממשי, ההצהרה כי הריפוי האמיתי היחיד הוא דרך השכל הייתה נשמעת תמוהה לחלוטין. הרי בעולם חומרי, הריפוי האמיתי צריך להיות פיזי. אך מכיוון שלפי הקורס העולם הפיזי איננו אמיתי, הריפוי עצמו טמון בהבנה הזו בדיוק – שהריפוי הוא שכלי בלבד:

"הפסיכותרפיה נחוצה כדי שהפרט יוכל להתחיל להטיל ספק במציאותם" (של גילויי העולם הפיזי י.כ.).

כלומר, מה שמעכב את הריפוי היא האחיזה במחשבה שהעולם, הגוף והמחלה הם אמיתיים.

הגוף הפיזי הינו מוגבל מטבעו, זקוק למשאבים כדי להתקיים, יכול להתקלקל, יכול לסבול ולהרגיש כאב. ממילא כאשר האדם מזדהה עם היותו גוף בעולם פיזי וחושב שזו האמת, הוא מפחד מכל הדברים הללו וגם סובל מהם. אך כאשר האדם מפסיק את הזדהותו עם הגוף, חווה את עצמו כשכל, תודעה, שלא יכולה להיפגע או להרגיש מחסור, הפחד והסבל נעלמים.

הריפוי לפי הקורס הוא בדיוק זה: ההבנה וההפנמה כי הגוף איננו הוא, הגוף איננו ממשי. כך גם העולם הפיזי כולו איננו ממשי אלא השלכה של שכלינו. מה המציאות האמיתית? שאנחנו מאוחדים עם אלהים גם כרגע!

(אך גם לפני ההגעה להבנה זו של "חוסר הממשות של הפיזי", בשלב הראשון של הריפוי נמצא המעבר מהזדהות עם הגוף, כלומר "הגוף שלי זה אני", להבנה ש"יש לי גוף, אך הגוף איננו אני").

"על החולה לקבל עזרה כדי לשנות את דעתו בנוגע ל'ממשותן' של אשליות."

אם כן, אם הגוף, המחלה והעולם אינם אמיתיים, מה הם כן? הם השלכה של השכל החולה. וכיצד ניתן לרפא את אותו שכל?

לפי הקורס, מה שמפריד את האדם מאלוהים, גורם לו לחשוב שהאשליות הללו אמיתיות ומביא עליו סבל – זו האשמה הלא מודעת. לפיכך, מה שיחבר אותו מחדש לאלוהים וישחרר אותו מיצירת המחלה הוא ריפוי האשמה. הדרך לריפוי האשמה היא סליחה.

דרך הסליחה לאנשים אחרים, הנתפסים בקורס כ"השלכות" שלנו על המציאות, אנחנו למעשה סולחים לעצמינו, מרפאים את האשמה הלא מודעת הנמצאת בשכלנו.

זו הסיבה שלפי הקורס, אין עוד ריפוי אמיתי מלבד "פסיכותרפיה": ה"פסיכותרפיה" אליה מתכווין הקורס היא ריפוי נפשי שתכליתו היא הבאת המטופל לידי סליחה.

הסליחה מביאה להכרה באי-ממשיות העולם.

קישור לאתר קורס בניסים ישראל