מבוא לתורת הרמח"ל: גילוי האינסוף בתוך המוגבלות

לפי הרמח"ל, תכלית הבריאה היא בסופו של דבר הפיכת הרע לטוב.

אבל למה יש רע בכלל, אתם שואלים?

מה שנודע לנו מכוונת המאציל ב"ה בזה, הוא, כי ברצותו להטיב רצה להמציא נמצאים שיקבלו טובו. וכדי שיהיה הטוב שלם, צריך שיקבלוהו בזכות ולא בצדקה, שלא יהא הבושת פוגמו, כאוכל את שאינו שלו. וכדי שיוכלו לזכות, המציא מציאות אחד שיהיה צריך אליהם להתקן, מה שאינו צריך הוא, ובתקנם אותו – יזכו, והוא מציאות הספירות, כי הם מציאות אחד כמו מחברת צינורות, שבעמדה על תיקונה כראוי, ממשיכים השפע מן המאציל אל המתקנה. וזהו זכותו שהקים חפץ המאציל ב"ה, שחפץ שיקבלו נמצאיו את טובו:

(פתחי חכמה ודעת, א).

כלומר, ה' יצר מציאות לא מתוקנת, או "מתוקנת חלקית", על מנת לתת לנו את הזכות לתקן את העולם בעצמינו.

למציאות זו קורא כאן הרמח"ל "הספירות" ומסביר שהם צינורות של שפע מהאל לעולם. כרגע הן אינם מתוקנות בשלמות ולכן יש בעולם רע, כי בגלל חוסר השלימות של הספירות השפע העובר דרכן חסר ומוגבל, אך בתיקון הספירות יתוקן העולם.

בדרך ה' (ב' א') הרמח"ל מסביר יותר: האל לא קיבל את שלימותו ממישהו אלא הוא שלם מצד עצמו, כך גם אנחנו כשאנחנו מתקנים את העולם אנחנו לא מקבלים את שלימותינו בחינם אלא הופכים לשלמים מצד עצמינו.

או במילים אחרות: חוסר השלמות נותן לנו כבני האדם את ההזדמנות לבטא את האינסוף שבתוכינו, כשהכל מושלם, אין לנו איך ובמה להתבטא מול האינסוף.

כעת השאלה היא "מהו הקלקול"?

לפי הרמח"ל, הקלקול הוא "מוגבלות האל", כביכול. דהיינו החסימה של צינורות השפע, שבגללה נראה כאילו האל מוגבל : על פניו העולם נראה כבלתי צודק, צדיקים סובלים ורשעים חוגגים. כך גם עצם מציאותם של דברים כמו מוות ומחלות גם הם סימן למוגבלות השפע.

מבחינת הרמח"ל, אם אור אינסוף מאיר בעולם בשלמות, אז העולם אמור להיות הרמוני, מסודר, צודק. פשוט הוא כי מהשלמות אמורים לצאת דברים מושלמים.

אך בפועל נראה כאילו "אין צדק" או ש"העולם מתנהל לפי חוקים שרירותיים", או "כל דאלים גבר" וכדומה. חוסר הצדק וחוסר ההרמוניה מתבטאים בסופו של דבר במחלות האדם והחברה. כל אלו הם לפי הרמח"ל "חסימות" של שפע האל. לכן תיקון העולם לפי הרמח"ל הוא הסרת החסימות. גילוי חוסר מוגבלות האל, "איפשור" הזרימה החופשית של שפע האל לעולם.

דהיינו שיתגלה לעין כל שיש צדק בעולם, שהעולם לא מתנהל רק לפי חוקים שרירותיים, שלא הכח האלים והגס קובע. שתהיה הנהגה מתוקנת והרמונית וצודקת של העולם ושל גוף האדם. לפי מה שאמרנו קודם, את התיקון הזה נתן האל לנו, לבני האדם, להשלים.

לכן לפי הרמח"ל תפקידנו כבני אדם ותיקון העולם הוא גילוי היחוד - גילוי חוסר מוגבלותו של האל. לגלות בפועל שכוונת האל להיטיב תתקיים בכל מקרה, למרות חסרונותינו ומגבלותינו, כי לא יפלא מה' מאומה. דרך אמונתינו בזה, אנחנו מגלים את זה בעולם. דרך "אופטימיות חסרת תקנה" אנחנו הופכים את העולם לטוב יותר!

זה נכון שגם כרגע בעומקם של דברים נמצא רצון האל ונמצאת הרמוניה מושלמת, אך הכל בסתר.תפקידנו הוא להפוך את זה לגלוי דרך אמונתינו בכך.

"וְהֶאֱמִן בַּיהֹוָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה"

וכעת נקדים הקדמה חשובה:

סוד הרשימו והקו: שתי הנהגות מקבילות

בכתבי האר"י (וכפי שמבאר זאת הרמח"ל) מוסבר תהליך בריאת העולמות דרך המושגים של צמצום, רשימו וקו.

דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות ולא היה שום מקום פנוי בבחי' אויר ריקני וחלל, אלא הכל היה ממולא מן אור אין סוף פשוט ההוא .... והנה אז צמצם את עצמו אין סוף בנקודה האמצעית אשר בו באמצע אורו ממש וצמצם האור ההוא ונתרחק אל צדדי סביבות הנקודה האמצעית ואז נשאר מקום פנוי ואויר וחלל רקני.... והנה אחר הצמצום הנ"ל (אשר אז נשאר מקום החלל ואויר פנוי וריקני באמצע אור האין סוף ממש כנ"ל), הנה כבר היה מקום שיוכלו להיות שם הנאצלים והנבראים ויצורים והנעשים. ואז המשיך מן אור אין סוף קו אחד ישר מן האור העגול שלו מלמעלה למטה ומשתלשל ויורד תוך החלל ההוא... ודרך הקו הזה נמשך ונתפשט אור אין סוף למטה. ובמקום החלל ההוא האציל וברא ויצר ועשה כל העולמות כולם, וקו זה כעין צנור דק אחד אשר בו מתפשט ונמשך מימי אור העליון של אין סוף אל העולמות אשר במקום האויר והחלל ההוא.

כלומר האר"י מתאר שבהתחלה אור אינסוף היה ממלא את כל העולם, ואז כאשר רצה האל להוציא את הנבראים צמצם את אורו ויצר "עיגול" או כדור ריק הנותן לנבראים מקום. בהמשך, קו מאור אינסוף ירד פנימה לתוך הכדור, ומהקו הזה נעשו כל הספירות והעולמות בתוך הכדור הריק.

לפי הרמח"ל, דברים אלו של האר"י אינם כפשוטם, אלא הם מראה נבואי.

הקב"ה איננו גוף התופס מקום פיזי, והצמצום איננו פיזי.

בכלל את כתבי האר"י כולם מבין רמח"ל כמראה נבואי, מראה נבואי הוא כמו חלום או משל הבאים להביע רעיון. יש לרמח"ל ביקורת חריפה על אלו המבינים דברים אלו כפשוטם או על אלו הלומדים כתבי האר"י ללא הבנת ה"נמשל" שבהם. הוא טוען ש"מקובלים" אלו הם כמו אנשים הלומדים בעל פה את "תוכן הענינים" של ספר מבלי ללמוד את הספר עצמו.

כעת נסביר את הנמשל בדברים אלו של צמצום וקו.

הנמשל של הצמצום

לפי הרמח"ל פירוש משל הצמצום הוא מה שאמרנו למעלה -

דהיינו שהאל הבלתי מוגבל הגביל את עצמו ובכך יצר לנבראים מקום להתבטא ולבטא את עצמם. כמו כן בכך שהגביל את עצמו, נתן אפשרות גם לרע להתקיים, ממילא נתן אפשרות לתיקון הרע על ידי הנבראים.

הכדור הריק מאור האינסוף, מסמל את יצירת המרחב שבו האל מגביל את עצמו, ובכך מאפשר את ביטוים של הנבראים.

(חשוב לציין, כי סילוק האור איננו באמת "סילוק", אלא יותר "תוספת" - דהיינו שהצמצום הוא תוספת של מסך המגביל כביכול את אור הבורא, אך אין באמת שינוי בבורא, האינסוף נשאר כפי שהוא. הכל רק נאמר על דרך המשל, והכל נאמר רק כלפינו, הנבראים. מנקודת מבטינו אנחנו רואים "צמצום" שלמעשה איננו קיים!).

בתוך חלל הצמצום המבטא את המוגבלות, נשאר "רשימו" מסוים מהאור שהסתלק ("רשימו" - כמו שלאחר שמוחקים כתב, ניתן לראות כתב מחוק, כך נשארו "שאריות" מאור אינסוף). הרשימו שנשאר בתוך הצמצום - זו ההנהגה המוגבלת (כביכול) בה האל מנהיג את עולמו.

בהנהגה זו נראה טוב ורע, שכר ועונש, צדיקים ורשעים, קלקולים תיקונים וחוזר חלילה. ולעיני הבשר שלנו נראה כי כך הדברים יתגלגלו לנצח.

הנמשל של הקו

אך בדברי האר"י שהבאנו למעלה, יש המשך לאחר משל הצמצום:

ואז המשיך מן אור אין סוף קו אחד ישר מן האור העגול שלו מלמעלה למטה ומשתלשל ויורד תוך החלל ההוא... ודרך הקו הזה נמשך ונתפשט אור אין סוף למטה

הקו מאור אינסוף שחודר פנימה ובונה את כל העולמות - זה כח האינסוף, שפועל בתוך ההנהגה המוגבלת ומביא אותה לשלמות.

הקו פועל בשני מישורים מרכזיים:

בעתיד (המהפך): תכליתו של הקו היא להאיר את המוגבלות מבפנים עד שגם הרשימו המוגבל יתהפך ויהיה מאיר ושלם בדיוק כמו כוח האינסוף.

בהווה (פעולה בהעלם): הוא מכוון את כל המציאות המוגבלת והחסרה לעבר השלמות. גם מה שנראה לנו כרע, קלקול או משבר במסגרת ה"רשימו", מנותב בסתר על ידי ה"קו" כדי להוביל לטובה. כלומר בניית העולמות נעשתה באופן כזה שתיקונם וההגעה לשלמות, היא "בלתי נמנעת". זאת אומרת שגם בחוסר השלימות הנראה לעיניים, בתוך כל קלקול מתחבאת שלמות, כשיטת רבי עקיבא "כל מה שעושה ה' - לטובה!".

הנהגת הקו, כח האינסוף, היא הנהגה פנימית נסתרת - בספרי הרמח"ל היא נקראת "הנהגת היחוד".

הנהגת הרשימו, דרכה מתבטא הצמצום, היא ההנהגה החיצונית - בספרי הרמח"ל היא נקראת "הנהגת השכר ועונש". זו ההנהגה הרגילה בה יש קלקול ותיקון, שכר ועונש.

הנהגת היחוד פועלת בהסתר בתוך הנהגת השכר והעונש ומביאה אותה לשלימותה. כך שבעתיד העולם יגיע לגאולתו.

גוף ונשמה: המוגבלות הופכת לאור

היחס שבין הרשימו לקו משתקף באופן מדויק ביחס שבין הגוף לנשמה, או ליתר דיוק, הגוף והנשמה והיחסים בינהם הם עצמם "משל" המבטא את היחסים בין הרשימו לבין הקו.

זה נכון כי אמרנו קודם שכתבי האר"י הם משל בלבד,ויש למשל נמשל. אך לפי הרמח"ל זה רק חלק מהאמת. האמת היא שלפי הרמח"ל כל העולם הפיזי הוא משל! דהיינו שלכל דבר בעולם הפיזי, יש מקבילה בספירות ובהנהגת העולם. כך למשל, אם אדם נמצא במצוקה כלשהיא, מעיד הדבר על חסימה מסוימת בזרימת השפע לאותו אדם, כך גם אותו האדם הספציפי הוא משל לעניין ספציפי בספירות. זאת אומרת שהאדם המחובר לבוראו, הנביא, רואה את העולם הפיזי, ממנו מבין מה קורה בספירות, מתקן את זרימת השפע בספירות, ומתקן גם בעולם הפיזי.

ונחזור לענינו: מאחר וכל עניני העולם הזה הם משל לספירות העליונות, כך גם הגוף והנשמה. הגוף והנשמה הם המשל לקו והרשימו עליהם דיברנו קודם.

הגוף (כנגד הרשימו): מייצג את המוגבלות. מטבעו הוא נוטה לבלאי, לקלקולים ולהפסד.

הנשמה (כנגד הקו): מייצגת את הנצחיות והאינסוף. היא שוכנת בתוך הגוף בהעלם.

בדומה לקו, גם הנשמה פועלת בשני שלבים: כיום, הנשמה פועלת בסתר בתוך הגוף החומרי ומביאה אותו לשלימותו בהעלם. לכן כל מגבלה או בעיה גופנית טומנת בחובה תכלית של בירור וגילוי רוחני עמוק יותר. לעתיד לבוא, פעולת הנשמה תושלם עד כדי כך שהגוף החומרי עצמו יזדכך ויהפוך להיות מאיר ובלתי מוגבל כמותה.

הקיווי: המפתח להפעלת הקו

אם הקו והנשמה פועלים תמיד, מה גורם לאורם להתגלות בפועל בחיינו? התשובה של הרמח"ל היא: הקיווי. הקיווי הוא הפניית המבט והתקווה אל כוח האינסוף. אומנם הנהגת הייחוד פועלת תמיד מתחת לפני השטח באופן לא מודע (שהרי הבריאה תגיע לתכליתה בכל מקרה), אך כאשר האדם מקווה אל ה' באופן מודע ופעיל, הוא מושך את אור האינסוף להתגלות בתוך המציאות המוגבלת שלו בכוח גדול ומהיר בהרבה.

לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי – רֵאשִׁית הַבְּרִיאָה בַּתִּקְוָה, שֶׁכָּל הַתַּחְתּוֹנִים מְצַפִּים לְשִׁפְעַת עֶלְיוֹנִים עַל יְדֵי תְּפִלָּה אוֹ שִׁיר. כְּתִיב, "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" (בראשית א, א), אֵין רֵאשִׁית אֶלָּא תִּקְוָה. אֵין הַצִּמְצוּם עָשׂוּי כִּי אִם לְצַפּוֹת שְּׁיִכְנוֹס בּוֹ קַו אֵין סוֹף ב"ה, וְזֶה קַו – לְשׁוֹן קִוּוּי וּתְשׁוּקָה.

בֹּא וּרְאֵה, כָּל הַבְּרִיּוֹת נִבְרְאוּ בְּלֹא שְׁלֵימוּת, שֶׁנֶּאֱמַר, "אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית ב, ג) – שֶׁיַּעֲשׂוּ אַחַר כָּךְ בְּהַמְשָׁכָתָם הַשֶּׁפַע לִשְׁלֵימוּתָם: אוֹ בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים אוֹ בִּתְפִלָּה אוֹ בְּשִׁיר.

(מאמר הקיווי)

הקיווי והתשוקה של האדם אל השלימות, אל האינסוף שיתגלה, אל היחוד, יוצרים לפי הרמח"ל את ההשלמה הזו בפועל.

דרך הקיווי, הקו נכנס, ולוקח עוד ועוד חלקי "רשימו" מוגבלים והופך אותם לטוב, מגלה בתוכם את החוסר מוגבלות.

גם ברמת הגוף הפיזי הדבר הוא כך, רק שברמת הגוף הפיזי, כח האינסוף הוא למעשה הנשמה.

דרך הקיווי מתגלה כח הנשמה בגוף הפיזי, החסימות יורדות, והגוף מתרפא ברמה הרוחנית.

איך מקווים? במעשים טובים, בתפילה ובשיר.

להבנתי גם במדיטציה.

(בעזרת ה' נכתוב מאמר נפרד על נושא הקיווי).