ארבעה מטות

ארבעה במטות משקף חגיגה ויסודות שמחים — שער מקושט, בית שנבנה, רגע של קציר משותף. משהו התייצב מספיק כדי לשמוח בו: שלב הסתיים, מסגרת קמה, ויש קרקע לרקוד עליה. האש כאן היא אש המשפחה והקהילה — חום שמחבר.

כשהקלף עולה בקריאה: הנטייה במצב היא עיגון: הישג או קשר הבשילו לכדי יציבות, וראוי לציין זאת בפועל. שאלו: איזו אבן דרך עברתי בלי לעצור ולחגוג? מי השותפים לשמחה הזאת — ומתי הזמנתי אותם באמת? איפה "הבית" שלי — המקום שממנו אני יוצא וחוזר?

שמחה שמסומנת בטקס קטן נחקקת ונעשית יסוד. עצרו, הרימו כוסית, אמרו תודה — ואז המשיכו לבנות מקומה שנייה.