בין "וניתצתם" ל"מה ששנוא עליך"

לקח הגלות: לא להידמות ל"מקולקלים"

חיינו בארצות נוצריות במשך 2000 שנה. לאורך כל התקופה הזו, לא היינו רוצים שיתנהגו אלינו באופן בו התנהג אותו החייל למעלה. היינו רוצים שיכבדו אותנו ואת חופש הפולחן שלנו. לא שישמידו ויהרסו בתי כנסת.

אומנם, במקרים רבים, אכן התעללו בנו וחיללו את קודשינו. אך לא היינו רוצים להידמות לאותם "מקולקלים שבאומות" אלא למתוקנים ולטובים שבהם, לאלו שידעו לכבד אותנו ואת חופש הפולחן שלנו.

הבעייתיות שבהעתקת התורה שבכתב לימינו

ישנה סכנה גדולה בניסיון להעתיק את דיני התורה שבכתב, כפי שנכתבו לפני 3,000 שנה, ולהחיל אותם במישרין על המציאות המודרנית. עם כל ההסתייגות שלי מחז"ל ומהממסד ההלכתי הרגיל, אני כבר מעדיף את הריסון של ההלכה המקובלת על פני הגישה הקיצונית המבקשת ליישם פשט מקראי בימינו.

יש מי שיגידו: "אנחנו לא ננפץ פסלים רק בגלל החשש שיפגעו ביהודים בגולה, אבל בעיקרון אנחנו אמורים לעשות זאת". בעיניי, זוהי צביעות מהרמה הנמוכה ביותר.

אנחנו לא צריכים להימנע מכך מטעמי "פוליטיקלי קורקט" או פחד, אלא מבחינה עקרונית ומהותית. באותה מידה לא נהרוג תינוקות עמלקים שלא חטאו לנו, כי לא היינו רוצים להתנהג כמו השפלים שבאומות. כאשר דעאש החלו לכרות ראשים ולשרוף אנשים בעודם בחיים, כל העולם הזדעזע למרות שאלו היו מעשים שבשגרה לפני אלף שנה. טוב שהעולם התקדם, אין שום סיבה לשוב לאחור ולהתנהג כמו חיות אדם. לא הגיוני לחשוב שאלהים רוצה מאיתנו לדרדר את מוסריותינו במקום לפתח אותה.

הפתרון: חזרה ל"דת אברהם"

המקרה הזה הוא רק דוגמה אחת לדרך שבה היהדות "מסתבכת" בתוך הפרטים של עצמה. לצערי זו לא הדוגמה היחידה, לדעתי "תורת משה" מסובכת עד צוואר בפרטים שוליים שאינם קשורים לרצון ה' בימינו, מה שגורם לדחיקת רצון ה' האמיתי, הצידה. כי ככל שיותר פרטים נכתבים, אתה הופך לפחות גמיש מול המציאות. הסכנה שבעוד תקופת זמן מסוימת הפרט הזה יהפוך ל"לא רלוונטי" גדלה.

במקרה כזה שפרט מסוים או כמה פרטים יהפכו ללא רלוונטיים, יעמדו לפניך שתי ברירות - ברירה אחת היא להתעקש "זה דווקא כן רלוונטי" ולפעול בניגוד למציאות הפשוטה, למצפון וכדומה, בדיוק כמו החייל למעלה. ברירה אחרת היא למצוא "תירוץ" או "טריק" כיצד להתעלם מהכתוב, כך בדרך כלל נוהגת ההלכה. זה בסדר לעשות את זה פעם פעמיים, אך אם אתה עושה זאת יותר מידי, אתה הופך את דבר האל לצחוק ולבדיחה. כך ממכירת חמץ ועד היתר עיסקה, היתר מכירה ופרוזבול, אנחנו "עובדים על המערכת" או "עובדים על אלהים".

לצערי בגלל שתורת משה עמוסה בפרטים, זה בדיוק מה שקרה: הפנאטים והקראים לסוגיהם מתעקשים על הרלוונטיות של כל פסוק גם כשהוא לא רלוונטי, ואילו ההולכים בדרך חז"ל מוצאים אינסוף טריקים הלכתיים לפרש דברים באופן עקום עד שהקשר בין דבר האל לישומו בפועל הופך לבדיחה. בהמשך כמובן אלו ילחמו באלו על "מהי האמת".

(כמובן גם בנותיה של תורת משה, האיסלאם והנצרות לא טובות יותר מהיהדות).

לכן, בחרתי לחזור למה שאני מכנה "דת אברהם" או "הדת הפילוסופית של הרמב"ם" עליה אני מפרט באתר זה. דגש על כללים, לא על פרטים. בעוד שהפרטים משתנים עם הזמן, הכללים הגדולים מאפשרים לנו גמישות ומוסר חי:

• ייחוד ה'

• חסד, צדקה ומשפט

• ברית מילה

• לאומיות ישראלית

הערכים האלו היו רלוונטיים לפני 3,000 שנה, והם רלוונטיים באותה מידה גם במציאות של המאה ה-21. כל השאר? מבחינתי בגדר המלצה בלבד.

קישור לכתבה