קטלבלים, אלות כבדות ושק בולגרי - מאמר חמישי בסדרה

מצ'י גונג לכוח ממשי: איך לנוע חכם עם התנגדות

עקרונות התנועה של הצ'י גונג, כפי שהוסברו בעיקר במאמר השני בסדרה, הם נפלאים בעיניי. הם מלמדים אותנו לנוע באופן חכם, מדויק ומודע. עם זאת, בואו נשים את הדברים על השולחן – רוב סגנונות הצ'י גונג לא יפתחו לכם מסת שריר. כדי לפתח שרירים נדרש אימון התנגדות כלשהו, בין אם באמצעות משקולות או משקל גוף.

החדשות הטובות הן שיש אימונים שבהחלט עוזרים בבניית גוף חזק (ואפילו פיתוח גוף של ממש), והם קרובים ברוחם לתפיסת העולם של הצ'י גונג הרבה יותר מאימון שגרתי בחדר כושר. אני מדבר בעיקר על שלושה כלים: קטלבלס, אלות כבדות ושק בולגרי.

המשותף לשלושת הכלים הללו הוא סוג התנועה:

• עבודה הוליסטית: התנועה בדרך כלל אינה נעשית ב"בידוד שרירים" (כמו במכשירי כושר), אלא מפעילה את כל הגוף כיחידה אחת מסונכרנת, בדומה לצ'י גונג.

• כוח מהמרכז: העקרונות הפיזיים של תנועה שנובעת ממרכז הגוף רלוונטיים ומדויקים מאוד גם כאן.

כלים אלו פופולריים במיוחד בקרב אמני לחימה ומתאבקים, מכיוון שזהו בדיוק סוג הכוח והתנועה שהם שואפים לפתח.

קטלבלס: שתי אסכולות, מטרה אחת

אני אישית מתאמן בעיקר עם קטלבלס. בלעדיהם, אינני יודע היכן הייתי מבחינה פיזית. האימונים הללו מחיים את הגוף והנפש, וזכיתי ללמוד אצל מורה מצוין – דימיטרי פוליצ'וק ממעלה אדומים, שהיה אלוף עולם בקטלבל ספורט.

בעולם הקטלבלס קיימות שתי גישות עיקריות שחשוב להכיר:

• Hard Style (הסגנון הקשה): מקודם בארץ בעיקר על ידי ארגון "סטרונג פירסט". המטרה המרכזית כאן היא בניית כוח ושרירים. התנועות אמנם פשוטות יותר לביצוע מבחינה טכנית, אך לרוב דורשות יותר כוח פיזי מתפרץ.

• Sport Style (הסגנון הספורטיבי): מקודם בארץ על ידי האגודה הישראלית לקטלבל ספורט. המתאמנים בסגנון זה מתחרים לרוב בשלושה תרגילים: סנאטש, ג'רק ולונג סייקל. מכיוון שמקצה תחרותי כזה נמשך כ-10 דקות עצומות ואינטנסיביות, חיסכון בכוח ויעילות הם בעלי חשיבות עליונה. לכן, התנועות מורכבות יותר טכנית, אך הן מאפשרות התמדה לאורך זמן ארוך יותר.

נקודת ההשקה: איפה המשקולת פוגשת את הצ'י גונג?

הדמיון לצ'י גונג בולט במיוחד ב"ספורט סטייל", שמיישם ברמה הפיזית בדיוק את מה שהצ'י גונג מלמד: חיסכון בכוח, יעילות תנועתית ותנועה מהמרכז – רק שהקטלבל מוסיף את האתגר של משקל התנגדות, אלמנט שאינו קיים בצ'י גונג רגיל.

אמנם שני הסגנונות נהדרים וקרובים לעולם אמנויות הלחימה, אך מבחינת אופי התנועה, הספורט סטייל מרגיש קרוב יותר לצ'י גונג. (עם הסתייגות אחת: בניגוד לתנועה הרציפה בצ'י גונג, התנועות העיקריות בקטלבלס הן בליסטיות – סווינג, קלין וסנאטש).

האימון בפועל: מקסימום יעילות, מינימום ציוד

כיום אני כבר לא מתחרה; לדעתי, ספורט תחרותי מפעיל על הגוף מאמץ קיצוני ולרוב אינו בריא במיוחד לטווח הארוך. עם זאת, אני מתאמן בסגנון התנועה המדהים של קטלבל ספורט סטייל כ-3 פעמים בשבוע.

היתרונות המעשיים של הקטלבל עצומים:

• חדר כושר נייד: זהו כלי שאפשר לקחת לכל מקום. אם לומדים את הטכניקה ויודעים להשתמש בו נכון, משקולת אחת יכולה להחליף חדר כושר שלם.

• התאמה מושלמת למתאמן: בניגוד לעבודת משקל גוף, בה לרוב נצטרך לאלתר וריאציות קלות יותר לתרגילים, בקטלבל פשוט מתאימים את המשקל. כשהתחלתי, עבדתי עם 8-12 ק"ג. היום אני לרוב עובד עם קטלבלס של 16-24 ק"ג. כך, גם אדם שאינו בכושר יכול להתחיל באופן מאוזן והדרגתי.

• קרדיו, כוח וכח מתפרץ - הכל באימון אחד! הקטלבל איננו הכלי הכי טוב לקרדיו, איננו הכי טוב לאימוני כח, אבל הוא הכלי הכי טוב לשלב בינהם!

בשורה התחתונה: אפשר להשתמש בקטלבל בדיוק כמו במשקולת רגילה, אבל זה אומר להחמיץ את האיכות המדהימה של הכלי הזה. אני ממליץ בחום ללמוד את הטכניקה מאיש מקצוע שמתמחה בכלי, ולדעתי, צ'י גונג מהווה הקדמה נהדרת להכנת הגוף לתרגול הזה.

ובלי כמה קישורים אי אפשר:
סטרונג פירסט - האירגון המוביל בקטלבל הרד סטייל, קיימת גם שלוחה ישראלית.
האגודה הישראלית לקטלבל ספורט.
סנטאש הרד סטייל
סנאטש ספורט סטייל
טרבור, מפתח גוף בעזרת קטלבלים
תרגול בעזרת אלה כבדה
תרגול בעזרת שק בולגרי
זורחנה - תרגול כח איראני מסורתי בעזרת אלות כבדות
סרטון הומוריסטי הממחיש את ההבדל בין סגנונות קטלבל שונים ...