חיזוי באמצעות טארוט, אי צינג וכדומה, דעתי בעניין

בתורה נכתב

טכִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם. ילֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. יאוְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים. יבכִּי תוֹעֲבַת יְהֹוָה כׇּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ. יגתָּמִים תִּהְיֶה עִם יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ. ידכִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ. טונָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן. טזכְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ מֵעִם יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בְּיוֹם הַקָּהָל לֵאמֹר לֹא אֹסֵף לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל יְהֹוָה אֱלֹהָי וְאֶת הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת לֹא אֶרְאֶה עוֹד וְלֹא אָמוּת. יזוַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלָי הֵיטִיבוּ אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ. יחנָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כׇּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ. יט

התורה אוסרת עלינו לבצע מעשים מאגיים שמטרתם חיזוי העתיד על ידי קוסמים ומכשפים. עם זאת, נראה שהתורה מבינה את הצורך האנושי לחזות את העתיד . לכן היא לא אסרה "חיזוי העתיד" באופן גורף. התורה אומרת "אל תלכו לקוסמים, לכו לנביא ה'". כלומר השלילי שבעניין איננו עצם חיזוי העתיד אלא ההליכה למי שאינם נביאי ה'.
כך גם הפסוק "תמים תהיה עם ה' אלוהיך" - מתייחס להליכה למעוננים ומכשפים, אך לא להליכה לנביא ה'.
לכן הפרשנות המקובלת של הפסוק "תמים תהיה עם ה' אלוהיך" כ"אל תנסה לדעת מהו העתיד, אלא תמים תהיה עם ה'" היא מוטעית , כי התורה מכירה בצורך האנושי של חיזוי העתיד, רק אל תעשה זאת באמצעות קוסמים ומכשפים, אלא באמצעות נביא ה'.

ההקשר ההיסטורי: מלחמה בעבודה הזרה

כדי להבין זאת, צריך להבין את העולם מלפני 3000 שנה. אנשים עבדו לישויות רוחניות להם בנו אלילים, בתקווה לקבל מהם כוחות שונים, בכללם את כח חיזוי העתיד. ניתן לומר כי מטרת העל של התורה היא מלחמה בעבודה זרה, מלחמה בפולחנים הללו, לכן כל מה שקשור לעובדי האלילים, התורה אסרה.

השאלה היא מה קורה בימינו, מצד אחד אין לנו נביאי ה', מצד שני גם עבודת האלילים כמעט ואיננה קיימת. האם חיזוי העתיד בשיטות שונות, אסור או מותר?

איסור "ניחוש" במקורות

האיסור המרכזי שיש לכאורה בקלפי הטארוט הינו איסור "ניחוש" , כלומר עשיית מעשים לפי "סימנים" לא רציונליים.

כפי שכתוב במסכת סנהדרין:

תנו רבנן: מנחש – זה האומר פתו נפלה מפיו מקלו נפלה מידו. בנו קורא לו מאחריו. עורב קורא לו, צבי הפסיקו בדרך, נחש מימינו ושועל משמאלו. אל תתחיל בי, שחרית הוא, ראש חודש הוא מוצאי שבת הוא. תנו רבנן: לא תנחשו ולא תעוננו – כגון אלו המנחשים בחולדה בעופות ובדגים

כלומר בדומה לאלו בימינו החושבים ש"חתול שחור" מסמל מזל רע, היו בעבר אנשים שהאמינו בסימנים שונים ומשונים. למשל אם יצאו לדרך ופיתו נפלה מפיו זה "סימן רע" וצריך לחזור. על זה אמרה התורה "לא תנחשו" . לכאורה גם קלפי הטארוט ודומיהם הם בכלל הניחוש. שכן יש כאן החלטה לפי "משהו לא רציונלי".

דעת הרמב"ם: סימנים לעתיד אסורים, סימן על העבר מותר.

אין מנחשין כעכו"ם שנאמר לא תנחשו, כיצד הוא הנחש? כגון אלו שאומרים הואיל ונפלה פתי מפי או נפל מקלי מידי איני הולך למקום פלוני היום שאם אלך אין חפציי נעשים, הואיל ועבר שועל מימיני איני יוצא מפתח ביתי היום שאם אצא יפגעני אדם רמאי, וכן אלו ששומעים צפצוף העוף ואומרים יהיה כך ולא יהיה כך, טוב לעשות דבר פלוני ורע לעשות דבר פלוני, וכן אלו שאומרים שחוט תרנגול זה שקרא ערבית, שחוט תרנגולת זו שקראה כמו תרנגול, וכן המשים סימנים לעצמו אם יארע לי כך וכך אעשה דבר פלוני ואם לא יארע לי לא אעשה, כאליעזר עבד אברהם, וכן כל כיוצא בדברים האלו הכל אסור וכל העושה מעשה מפני דבר מדברים אלו לוקה.....
מי שאמר דירה זו שבניתי סימן טוב היתה עלי, אשה זו שנשאתי ובהמה זו שקניתי מבורכת היתה מעת שקניתיה עשרתי, וכן השואל לתינוק אי זה פסוק אתה לומד אם אמר לו פסוק מן הברכות ישמח ויאמר זה סימן טוב כל אלו וכיוצא בהן מותר הואיל ולא כיון מעשיו ולא נמנע מלעשות, אלא עשה זה סימן לעצמו לדבר שכבר היה הרי זה מותר

כלומר, לפי הרמב"ם כל מי שסומך על סימנים לא רציונליים ועושה מעשה על פיהם (בעתיד), או שאומר "אם יקרה כך אעשה כך" , עובר באיסור "ניחוש". בעוד שעל מעשים שכבר היו (בעבר), אין איסור ניחוש. לפי הרמב"ם גם אליעזר עבד אברהם ויונתן בן שאול עברו באיסור זה.

- אליעזר עבד אברהם (ספר בראשית, פרק כ"ד)

• הרקע: אברהם שולח את עבדו המבוגר (המזוהה במדרש כאליעזר) לחרן, כדי למצוא אישה מתאימה לבנו יצחק, תוך השבעתו שלא ייקח אישה מבנות הכנעני.

• המעשה (הסימן): אליעזר מגיע עם גמליו לבאר המים מחוץ לעיר חרן לעת ערב. מכיוון שאינו יודע כיצד לאתר את האישה הנכונה, הוא מתפלל לה' וקובע מראש תנאי מדויק: הוא יבקש מאחת הנערות השואבות מים לשתות. ההחלטה האם זו האישה המיועדת תיקבע רק לפי התשובה שלה.

• התנאי שנקבע:

  • אם הנערה תאמר לו רק "שתה" – היא אינה המיועדת.

  • אם הנערה תאמר לו: "שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה" – זהו הסימן שהיא האישה המתאימה ("אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק").

• התוצאה: רבקה מגיעה לבאר, אליעזר מבקש לשתות, והיא עונה בדיוק כפי שהתנה אליעזר בסימן, ואף שואבת מים לכל גמליו. בעקבות כך, אליעזר סומך על הסימן ומחליט שזו האישה.

- יונתן בן שאול (ספר שמואל א', פרק י"ד)

• הרקע: בני ישראל נמצאים בנחיתות במערכה צבאית מול הפלשתים במכמש. יונתן, בנו של שאול המלך, מחליט לצאת בחשאי, מלווה רק בנושא כליו, ולהתקרב לעמדת משמר של הפלשתים כדי לנסות להכות בהם.

• המעשה (הסימן): בטרם הם חושפים את עצמם לאויב, יונתן מחליט שלא לפעול על סמך הערכת מצב צבאית רגילה, אלא קובע מראש סימן שעל פיו יוכרע אם לתקוף או לסגת.

• התנאי שנקבע: יונתן אומר לנושא כליו שברגע שיתגלו לפלשתים, הם ימתינו לתגובתם:

  • אם הפלשתים יצעקו אליהם: "דֹּמּוּ עַד הַגִּיעֵנוּ אֲלֵיכֶם" (עמדו במקומכם ואנחנו נבוא אליכם) – הסימן הוא רע, והם יישארו במקומם ולא יתקפו.

  • אם הפלשתים יצעקו אליהם: "עֲלוּ עָלֵינוּ" (בואו אתם לכאן) – זהו הסימן שה' נתן את הפלשתים בידם, והם יסתערו קדימה ("כִּי נְתָנָם יְהֹוָה בְּיָדֵנוּ וְזֶה לָּנוּ הָאוֹת").

• התוצאה: אנשי המצב הפלשתים מבחינים בהם וקוראים בלעג: "עֲלוּ אֵלֵינוּ וְנוֹדִיעָה אֶתְכֶם דָּבָר". יונתן מזהה את הסימן שקבע, מסתער עם נושא כליו, מכה בפלשתים ויוצר מהומה שמובילה לניצחון ישראלי.

עם זאת, ממשיך הרמבם ומסביר כי כל האיסור הוא רק על עשיית מעשים בעתיד, אך למשל אם אדם לקח החלטה עיסקית ואחרי ההחלטה שאל ילד קטן והילד אמר לו פסוק טוב, אין בזה איסור גם לדעת הרמב"ם.

דעת הראב"ד על הרמב"ם

הראבד חולק על הרמבם וקורא לדבריו "שיבוש גדול". לדעתו יונתן ואליעזר היו צדיקים, אילו היו כאן היו מלקים את הרמבם בלשונות של אש על שטען שהם חטאו:

"אמר אברהם: זה שבוש גדול שהרי דבר זה מותר ומותר הוא, ואולי הטעהו הלשון שראה "כל נחש שאינו כאליעזר ויונתן אינו נחש" והוא סבר שלענין איסור נאמר ולא היא אלא הכי קאמר: אינו ראוי לסמוך! ואיך חשב על צדיקים כמותם עבירה זו? ואי הוו אינהו הוו מפקי פולסי דנורא לאפיה".

כלומר, לפי הראבד, מעשיהם של אליעזר עבד אברהם ויונתן בן שאול, אינם נחשבים ניחוש ומותרים. בניגוד לדעת הרמבם. הראבד לא מסביר "למה" אך יש מספר הסברים שנאמרו בדעתו:

• אליעזר עבד אברהם ויונתן בן שאול לא ביקשו סימן חסר הגיון רציונלי, אלא ביקשו סימן הקשור ישירות למה ששאלו. אליעזר חיפש אשה בעלת מידות טובות ליצחק, ועל זה היה ה"מבחן" או הניחוש. יונתן בן שאול חיפש לדעת מה הפלישתים העומדים מולו יאמרו, אם ישתמשו כלפיהם בלשון "עליה" זה אומר שליונתן ולנערו תהיה עליה, כי הדיבור מסגיר דברים הטמונים בנפש. יתכן גם שיונתן רצה לבדוק האם הם "עצלנים" האם הם מפחדים ממארב וכדומה. זאת אומרת שלפי הסבר זה, כל עוד יש הגיון רציונלי וקשר בין הסימן לבעיה, מותר.

• הסבר נוסף הוא שבניגוד ל"חתול שחור" שקורה באופן פתאומי, יונתן ואליעזר ביקשו סימן מה' ורק אז עשו. כלומר לפי הסבר זה, אם אתה מבקש סימן מה' לפני, מותר. אך אם התחלת משהו ופתאום "נפלה פיתו מפיו" והחלטת להפסיק - אסור.

• הסבר נוסף שלא ראיתי כתוב באופן מפורש הוא שב"חתול שחור" אין "למה", אין כאן עומק או הסבר, אלא טענה לא מוסברת שאם ראית חתול שחור, או צבי הפסיקך בדרך זה מזל רע. אך אם יש עומק והסבר למה לא כדאי או כדאי לך לעשות משהו, ואתה יכול לשפוט הסבר זה בהגיונך ולהחליט, אין כאן ניחוש. זה מבחינתי ההסבר העיקרי ועליו אני סומך כשאני בודק דברים באי צ'ינג וכדומה.

מלבד זאת כבר הזכרנו כי הגמרא מציינת שיש הבדל בין "ניחוש" (אסור) לבין "סימן" (מותר), הזכרנו שהרמבם מסביר שההבדל הוא שניחוש הוא על "העתיד" ואילו סימן על "העבר". הסבר נוסף הוא שההבדל בין ניחוש לסימן הוא "סומך לגמרי" (ניחוש) או "לא סומך לגמרי"(סימן) וכאשר לא סומכים לגמרי על הדבר, הרי זה "סימן" ומותר.

דעתי האישית:

לדעתי ולהבנתי, ה' שולח לנו סימנים כל הזמן, המציאות היא "הוליסטית" , מצבך הנפשי והגופני משתקף בחוץ. בחירותיך והחלטותיך והדילמות שלך , משתקפות במציאותך גם בדברים שאינם קשורים לדילמה באופן ישיר.

אלא שאיננו מסוגלים לפרש סימנים אלו בדרך כלל, ולמקום הזה נכנס שילוב של בורות עם פחד, נטיה להאמין בדברים חסרי קשר. על זה אמרה התורה "לא תנחשו". מי שצריך להדריך אתכם זה ההגיון והשכל, לא חתולים שחורים. עם זאת, בדומה לדעות המקילות שראינו למעלה, יש אפשרויות להתיר:

• 1. קודם כל, המטרה צריכה להיות "הבנת צדדי העניין" , לא בהכרח "חיזוי העתיד" . כמובן שקיים אספקט מסוים של חיזוי ב"הבנת צדדי העניין" , אך צריך לדעת שכל ה"חיזוי" הזה הוא בתנאי שהדברים ינועו ללא שינוי, ושום דבר איננו וודאי, בפרט אם האדם יעשה שינוי.

• 2. נדרשת הבנה ושכל, את הקלפים צריך להבין לא רק במובן של "כן לעשות" ו"לא לעשות" אלא "למה המצב כזה ואיך הוא יכול להשתנות". הבעיה המרכזית עם הניחוש היא הניתוק מהרציונל. אך ככל שיש יותר רציונל בהסבר, לא משנה לנו האם הקלפים עזרו לנו להגיע לרצליונל הזה.

• 3. האדם צריך לבקש את ההדרכה מה' ומה' בלבד.

כאשר דברים נעשים באופן זה, אני מאוד בעד פתיחה בקלפים וכדומה. בעיני זה אפילו קרוב לנבואה במידה מסוימת. אני לגמרי מעדיף אדם שמבין שהמציאות היא הוליסטית ושה' מדריך אותו, על פני "רציונליסטים" קרים שאינם מאמינים כלל בהדרכה של ה'.

לכן גם אינני רואה כאן חוסר אמונה אלא ההיפך - אני מאמין שה' מכווין אותי בכל דבר, שאין באמת אקראיות, שכל קלף שנפתח, מכוון ואמיתי ומשקף לי משהו במציאות. רק שאין זו אקראיות של "פחד" ואמונה טפלה, אלא אקראיות שאני צריך עבורה שכל והבנה עמוקה.

ונכון, לו היה לנו כאן נביא ה', היינו שואלים אותו שאלות. אך כל עוד אין נביא, הצורך באיזושהיא משענת מול אי הוודאות של העתיד הוא צורך אנושי לגיטימי. פתיחה בקלפים או בטארוט מותרת להבנתי לפי 3 הכללים שמניתי.