למה אינני מאמין במשיח אנושי (ולמה גם אתם לא צריכים)

מבוא: רעיון המשיח והתייתרותו בעידן הדמוקרטי

כל הקטע של "משיח" כדמות אנושית הביא אך ורק צרות לאורך ההיסטוריה, ומעולם לא יצא ממנו שום דבר טוב.

אני בהחלט מבין את מי שיאמר לי: "אתה צודק, אבל זהו עיקר אמונה". לאדם כזה אענה, שלדעתי גם מבחינה הלכתית, מושג המשיח שייך רק תחת שלטון מלוכני. לעומת זאת, בשלטון דמוקרטי אין כלל צורך לחכות לשום משיח. נראה שזו הייתה גם דעתו של שמואל הנביא – שמשטר דמוקרטי עדיף על שלטון מלוכני (שמואל א', פרקים י"א-י"ב).

כישלונות היסטוריים והנזק שברעיון המשיחי

מבחינה היסטורית, הציפייה למשיח לא הוכיחה את עצמה ולרוב התבררה כמיותרת:

• תקופת בית שני: המשיח לא בא כל ימי בית שני (למרות ניסיונות מטופשים להפוך את זרובבל למשיח, דמות שהייתה ונותרה שולית).

• תקופת הגלות: המשיח לא בא לאורך כל שנות הגלות.

• מימוש יעדי הגאולה: רוב הפעולות שהמשיח היה אמור לבצע (כגון קיבוץ גלויות, בניין ערי יהודה וכדומה) נעשו בסופו של דבר בלעדיו.

לעומת זאת, הנזקים שנגרמו כתוצאה מאמונה זו הם עצומים:

• משיחי שקר: דמויות כמו ישו, שבתאי צבי ורבים אחרים. בזכות הסיפור של ישו בלבד, מתו מיליוני יהודים לאורך ההיסטוריה. כך גם המשבר של התנועה השבתאית היה אסון.

פאסיביות הרסנית ומחירה בשואה

הנזק החמור מכל הוא הפאסיביות – המתנה במקום פעולה אקטיבית לגאולת עצמנו. גם כשהגיעה כבר עת הגאולה, יהודים העדיפו להישאר באירופה רק כי "המשיח לא הגיע". בסוף הם קיבלו את היטלר ולא משיח, וכך מאות אלפי יהודים נוספים מתו בגלל אמונה זו.

אפילו בעיצומה של השואה, מנהיגים דתיים רבים העדיפו לומר "אני מאמין בביאת המשיח" במקום לומר "טעינו". דוגמאות בולטות לכך:

• האדמו"ר מבעלז: הגדיל לעשות כשהשאיר לחסידיו דרשה כתובה בה הבטיח "שלום ושלווה ליהודים במדינה זו", בעוד הוא עצמו ברח והפקיר את חסידיו למות.

• הרבי מסאטמר: ברח ברכבת של הבוגד קסטנר ימח שמו.

• הרבי הריי"צ מחב"ד: נמלט אף הוא.

• הרב אלחנן וסרמן: ממתנגדי הציונות החריפים, הוביל את צאן מרעיתו למשרפות בשירת "אני מאמין בביאת המשיח". לו היה חכם יותר, היה מובילם לארץ ישראל במקום למשרפות! לזכותו ייאמר שלפחות הוא לא ברח ולא הפקיר.

נקודת אור מנגד: לעומתם יש לציין את הרב יששכר שלמה טייכטאל, בעל "אם הבנים שמחה", שבעיצומה של השואה כן אמר "טעינו" וחיבר ספר שלם בנושא. נהרג כאשר הגן בגופו על יהודי אחר. זכר צדיק וקדוש לברכה. בכל יום השואה אני משתדל להדליק נר לעילוי נשמתו של צדיק זה.

האבסורד שבהתעקשות המשיחית בימינו

וגם חב"ד, במקום לומר "טעינו", מריצים קמפיינים מטופשים והזויים על משיח, פשוט כי הם לא מסוגלים לקבל את העובדה שהגאולה היא מדינת ישראל הדמוקרטית!

ממה נפשך:

• אם הרבי (או אפילו ישו) יקומו מקברם – אתמוך בהם כמשיח. ואם לא, נתמוך במנהיג שיעשה את הכי טוב לפי דעתנו. אז מה זה משנה לטעון בתוקף שפלוני הנפטר הוא משיח? למה זה טוב?

• אם יקום מנהיג טוב וצדיק ויתמודד בבחירות – נצביע לו, בין אם הוא משיח ובין אם לא. ואם הוא לא צדיק ולא טוב, לא נתמוך בו.

אם כך, מה מוסיף סיפור ה"משיח" הזה חוץ מאשר כאב ראש, טראומות ומיליוני הרוגים לאורך 2,500 שנות היסטוריה?

הערת אגב: ולמרות כל זה, אני מאוד אוהב את חב"ד בזכות אהבת ישראל שלהם ושל הרבי זצ"ל. עם כל ההרס שלהם בעניין המשיח, עדיין מידה טובה מרובה.

מנהיגות מוכחת לעומת "זכות אבות"

טענה מטופשת במיוחד בנושא זה נאמרה על ידי אדם חכם מאוד, הרמב"ן, שטען כי החשמונאים היו צריכים לוותר על כיסאם לטובת "מלך מבית דוד". כלומר, הנהגה שהוכיחה את עצמה בשטח ובקרב, הייתה צריכה לבחור מישהו שמעולם לא הוכיח את עצמו ולתת לו את המלוכה. למה הדבר דומה? לכך שאקבל לעבודה מהנדס שמעולם לא הוכיח את עצמו כמהנדס או כבעל ידע בהנדסה, רק בגלל שהסבא שלו היה מהנדס.

פוליטיזציה של הדת: קידוש מלכות בית דוד והמקדש

ולמה זה קרה? מאיפה צץ המושג הזה? מלכים רצו תמיד להפוך את שלטונם מעניין פוליטי לעניין דתי. לכן תמיד היה חיבוק ויחסים בין המלכים לכנסיה. וגם אצלינו, מישהו רצה להפוך את מלכות בית דויד מעניין פוליטי לעניין דתי. אז למרות שאין בתורה שום מושג שכזה של משיח כאדם, נביאי ומשוררי חצר קידשו את מלכות בית דויד. ולו היינו בתקופת אחאב, סביר להניח שהיינו מוצאים שירים על כך שאחאב הוא בחיר האל ומלכות בית עומרי היא נצחית.

בהמשך זה הפך איכשהו ל"עיקר אמונה". ונשארנו תקועים עם "מלכות בית דויד" שאיננה רלוונטית כבר 2500 שנה. שוב, כערך פוליטי שהפך לערך דתי.

לא זו בלבד, אלא שבדיוק כמו שאנחנו תקועים עם "משיח בן דויד" שאין לנו מושג לאן לדחוף אותו במשטר דמוקרטי, אנחנו תקועים עם מקדשם של בית דויד: שהרי בכל פעם שהיה מקדש ונחרב (שילה, נוב, גבעון) קדושתו בטלה. זאת אומרת שהיה ניתן להקריב במקומות אחרים (מה שנקרא "במה"), זאת אומרת שהיה ניתן לבנות מקדש חדש במקום אחר ועוד.

אך בניגוד לכל המקדשים הללו, "הנצחת מלכות בית דויד", הפכה את מקדשם ומיקומו לערך נצחי ואותנו מכניסה לבעיה: כי לפי ההלכה המקובלת, איננו יכולים להקריב קורבנות במקום אחר, איננו יכולים לבנות את המקדש במקום אחר. במקרה יש על המקדש מסגד המקודש למליארד מוסלמים, מה שאומר שהריסתו תעורר מלחמת עולם וסכנה.

אז אני אומר שאחרי 2500 שנה של ציפיה ללא תוחלת, הגיע הזמן לשחרר את מלכות בית דויד, משיחם ומקדשם.
את המקדש אפשר פשוט לבנות במקום אחר, ירושלים גדולה מספיק.