צ'י גונג כהמשכת אנרגיה - מאמר רביעי בסדרה

הקדמה: תרגול בחורשת החרובים

כפי שסיפרתי במאמר הראשון, את עיקר התרגול שלי עשיתי לבד. מלבד הסדנה עם יאן פורמיי בה השתתפתי ומספר תרגולים משותפים עם אנשים אחרים (כולל קבוצה קטנה שהדרכתי בחינם), את רוב התרגול ביצעתי בחורשה הצמודה לכניסה ליבנה, בין עצי חרוב. אגב, מניסיוני, תרגול בקרבת עצים איכותי הרבה יותר מתרגול בכל מקום אחר.

תפקיד המצוות: הרמב"ם מול המקובלים

במסגרת לימוד התורה שלי, עמדתי על ההבדלים המהותיים בין גישת הרמב"ם לגישת המקובלים בנוגע ל"תפקיד המצוות":

• גישת הרמב"ם: המצוות מהוות "דרך חיים תקינה" לפרט ולכלל. לשיטתו, השפע האלוהי נמשך אך ורק דרך השכלה ועיון באל, ולא דרך המצוות המעשיות עצמן. תפקידן של המצוות הוא ליצור תנאים של חברה מתוקנת, כדי לאפשר לאנשים את יישוב הדעת והפנאי לעסוק בהשכלה – וכך למשוך את השפע הרוחני. המצוות המעשיות כשלעצמן אינן קשורות ישירות לשפע זה.

• גישת המקובלים: התפיסה כאן שונה בתכלית. המקובלים טוענים כי לאדם יש "נפש טהורה", ודרך קיום המצוות המעשיות האדם ממשיך "שפע רוחני" המשמש כמזון לאותה נפש. המצוות הן תרי"ג, בהקבלה למספר האיברים והגידים לפי המסורת, מאחר והן "מספקות שפע" לאיברים ולגידים של אותה "נפש טהורה".

היטיב לכתוב זאת רבי חיים ויטאל בספרו "שערי קדושה":

"והנה נפש הטהורה, שהיא הפרי, כלולה מתרי"ג אברים וגידים, מתלבשת תוך תרי"ג אברים וגידין של נפש הטמאה הנקראת קליפת הפרי, ושתיהן יחד מתלבשות בתרי"ג אברים וגידים של הגוף; ונמצאו איברי נפש הטהורה תוך איברי נפש הרעה, ואברי נפש הרעה תוך איברי הגוף. והנה, כל אחת משתי נפשות אלו צריכה מזון רוחני להתקיים, ואמנם, מזון הרוחני של הנפש הקדושה נמשך אליה על ידי קיום התורה הכלולה מתרי"ג מצות, כדמיון תרי"ג אברי הנפש גם הם; ונקרא לחם, כמו שכתוב (משלי ט ה): "לכו לחמו בלחמי". וכל אבר מן רמ"ח איברים נזון ממצוה פרטית המתיחסת לאותו אבר, וכאשר יחסר לאדם קיום איזו מצוה, גם האבר הפרטי המתיחס למצוה יחסר ממנו מזונו הנמשך לו מארבע אותיות ההוי"ה, כמו שכתוב (נחמיה ט ו): "ואתה מחיה את כלם". ובהם תלוים כל המצות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בהקדמת התיקונים): י"ה עם שמי שס"ה, ו"ה עם זכרי רמ"ח."

מחשבת הכפירה: האם צ'י גונג מקביל לקיום מצוות?

במהלך התרגול הייתי מרגיש את הצ'י באופן ברור מאוד – איך הוא נע בגוף, בכפות הידיים ועוד. לעיתים הידיים היו מתרוממות מעצמן מרוב צ'י. מתוך החוויה הזו, עלתה בראשי מחשבה שהפחידה אותי באותה תקופה, שכן היא נתפסה בעיניי כ"מחשבת כפירה":

אם נניח שהצ'י שעליו דיברו הסינים והאור שעליו דיברו המקובלים הם אותו הדבר, ייתכן מאוד שניתן לקיים את כל המצוות דרך צ'י גונג ותנועה. הרי אם כל הרעיון במצוות הוא "הבאת השפע הרוחני לאיברים", ואני לכאורה מרגיש את אותו שפע באיברים במהלך התרגול – האם ייתכן שאני למעשה מקיים בכך את התורה?

הקשיתי על עצמי: ייתכן שיש רבדים שונים של שפע ושל איברים; כלומר, התורה מדברת על גופים שונים שאינם בהכרח הגוף הפיזי. אך מיד עניתי לעצמי: הרי המצוות עצמן נעשות באמצעות הגוף הפיזי. אם פעולות פיזיות מסוגלות להביא שפע רוחני לאותם רבדים לא-פיזיים שעליהם מדברת התורה, מי אמר שצ'י גונג לא יכול לייצר את אותה פעולה אנרגטית בדיוק?

המחשבה הזו התחברה לי לדברי חז"ל האומרים כי "האבות קיימו את כל התורה עוד לפני שניתנה". הבנתי שהכוונה היא שהם קיימו אותה "אנרגטית" – הם הבינו כיצד למשוך את השפע הרוחני לאיבריהם ולעולם, ולמעשה יצרו את האפקט של קיום התורה. ההשערה הזו הפחידה אותי, כי משמעותה הייתה שניתן לקיים את התורה בדרכים אחרות מעבר למצוות הכתובות בספרים, ולא זו בלבד – אלא שייתכן שדרכים אלו אפילו טובות יותר.

המאסטר הסיני בקבר האר"י

ההבנה הזו קיבלה חיזוק מסיפור ששמעתי מאחד ממוריי לרפואה סינית, יוסי מורגנשטרן. הוא סיפר שבאחד הימים הם הביאו את המורה הסיני שלו ל"פרח השיזף" (סגנון צ'י גונג מסוים) לביקור בארץ, ובין השאר לקחו אותו לבית העלמין בצפת, לקבר האר"י.

מיד כשהרכב עצר, המאסטר הסיני פתח את הדלת, רץ לעבר הקבר ונעמד לצידו. הוא פנה אליהם ואמר: "אתם רואים שהעץ צומח בצורה כזו וכזו? שהנחל זורם בצורה כזו וכזו? יש כאן אנרגיה חזקה מאוד! קבור כאן איש קדוש!".

המדהים בסיפור הזה הוא שעצם היכולת של המאסטר הסיני לזהות את האנרגיה מוכיחה שיש נקודות השקה ברורות בין הצ'י הסיני לבין אותו "שפע" או "אור" שעליו מדובר בקבלה. מעבר לכך, זה ממחיש שאותו סיני היה מסוגל לזהות דברים רוחניים טוב מאיתנו, למרות שאיננו מקובל. האנדוקטה הזו חיזקה מעט את ההשערה שלי: הצ'י והשפע הם בעיקרון אותו הדבר.

לידתה של "מדיטציית ההברות": צ'י גונג ווקאלי

באותה התקופה התחלתי להתעניין בצ'י גונג ווקאלי. ידעתי שבסין קיים תרגול כזה, אך לא היה לי מאסטר ללמוד ממנו. למעשה, לא באמת הייתי זקוק לאחד.

הבנתי שבדיוק כפי שהצ'י גונג התנועתי שלי היה "מתוקשר" – כלומר, הייתי עושה תנועה, חוזר עליה ונותן לתנועה הבאה להגיע – כך גם בצ'י גונג ווקאלי עליי להישאר נאמן לדרכי: לתקשר את ההברות הנכונות במקום לעבוד עם תבניות מוכנות. העיקרון היה לבצע כל הברה במלוא תשומת הלב, ולהכניס פנימה את כל כוח הכוונה. (כבר אז הבנתי שזו הייתה למעשה שיטת התפילה של הבעל שם טוב, נושא שעליו כתבתי במאמר נפרד).

כך נולדה "מדיטציית ההברות" שלי: הייתי עומד בשקט בחורשה בין העצים, מכוון את דעתי, וממתין שתעלה בראשי הברה מסוימת. הייתי הוגה אותה לאט ובאריכות, במלוא המודעות. לאחר מכן ממתין להברה הבאה, וכן הלאה.

בודהה בצליל אחד: שילוב חליל הפאן

בהמשך נזכרתי בכתבה בשם "בודהה בצליל אחד" מאת יוסי רז.
בכתבה הוא מתאר כיצד בנו למד נגינה בחליל. דווקא בתחילת הלימוד, כשהילד עדיין לא ידע לנגן טכנית, רז הצליח לשמוע בצלילים הארוכים ממד מדיטטיבי עמוק. אולם, ברגע שהילד למד לנגן מתוך החוברת את "גשר לונדון" במדויק, האיכות המדיטטיבית נעלמה.

רז קישר זאת לחליל השאקוהאצ'י (Shakuhachi), שבו נזירי זן יפניים מנגנים כתרגול רוחני ומדיטטיבי (בדומה לשימוש בחליל אצל הסופים והאינדיאנים). בעקבות זאת, הבנתי שבמדיטציית ההברות שלי חסר ממד נוסף: גובה הקול, התו.

החלטתי לצרף חליל למדיטציה. מכיוון שהגישה הנכונה עבורי הייתה מבוססת על צלילים ארוכים ואיטיים, חליל השאקוהאצ'י פחות התאים לצרכיי. לעומתו, חליל הפאן התאים הרבה יותר, במיוחד כשיצרתי בעזרתו קולות עדינים הדומים ללחישה. גם כאן, פעלתי באותה שיטה: הייתי ממתין עד שיעלה בראשי התו הנכון, מנגן אותו לאט ובאריכות, ומכניס לתוכו את אותה כוונה מ"מדיטציית ההברות". התוצאה לא נשמעה כמו מוזיקה אלא כאוסף קולות אקראיים, אך זו הייתה המדיטציה שלי. בשלב מסוים הבנתי שאינני צריך לעסוק בצ'י גונג תנועתי, אלא להתמקד אך ורק בסוג התרגול הזה.

מבט לעתיד

לצערי, לא הצלחתי להתמיד בתרגול הייחודי הזה. בשנים שלאחר מכן עברתי תלאות רבות וחסרה לי שלוות הנפש כדי לתרגל זאת מדי יום ברצינות ולראות לאן זה יכול להתפתח. כולי תקווה שאולי בשנים הקרובות אצליח לשוב אל התרגול הזה.
בכל אופן, אם להמשיך במה שפתחתי בו - אני סבור כי מבחינה מסוימת, התרגול הזה מבצע את הפעולה האנרגטית של כלל המצוות. אני סבור שהתרגול הזה יכול לשמש הן כשיטת ריפוי, הן כשיטת התפתחות שתעזור לבני האדם להתעלות מעל הגבולות האנושיים המוכרים לנו.