מדיטציה יכולה להיות מסוכנת

היוטיוב הזה שמתאר את צדדיה האפלים של המדיטציה לא הפתיע אותי, כי פגשתי אנשים כאלו בעיקר בהתכתבויות בפורומים. מה שהפתיע אותי זה עצם קיום היוטיוב הזה. כי אכן מאוד נדיר למצוא מי שמדברים על התופעות הללו. המדובר בראיון עם פרופ' לחקר המוח, שכדאי לקחת ברצינות.

את הסיכום אביא בהמשך, אך תחילה אביא את דעתי בנידון:

אני חושב שמדיטציה היא פרקטיקה נפלאה, אני נעזר בה רבות. אך דורשת זהירות מרובה. כאשר נעשית ללא הדרגה והכנה יכולה להעמיס על מערכת העצבים.

המדיטציות היותר "מעמיסות" הן דווקא ה"לא לעשות כלום". ישיבה מול קיר מספר שעות ביום כפי שעושים נזירים בודהיסטים "זאזן", היא כנראה המדיטציה הקשה ביותר. דווקא "עשיה מדיטטיבית" כמו צ'י גונג שזו מדיטציה בתנועה, מעמיסה פחות.

בגדול אפשר לומר שככל שמדיטציה היא פנימית יותר, היא קשה יותר. מודעות לתנועה קלה יותר ממודעות לנשימה, מודעות לנשימה קלה יותר ממודעות לתחושות גוף, מודעות לתחושות גוף קלה יותר ממודעות למחשבות וכן הלאה.

דבר בעייתי נוסף במדיטציה זה "הצפי לחוויה מסוימת". במדיטציה העיקר פשוט להיות פתוח למה שעולה. אך הרבה מודטים מצפים שדרך המדיטציה יגיעו לכל מיני חוויות עליהן קראו ושמעו וזה הורס את התרגול.

אז מדיטציה אולי נשמעת כמו תרגול פשוט, "תהיה נוכח", אך היא לא. היא דורשת תרגול, לימוד והתמדה כמו כל תרגול.

ואולי בכלל לא צריך מדיטציה?

לא לחינם אין בתורה בשום מקום ציווי על מדיטציה. כן יש ציווי על מעשים ועל ערכים ועל מידות טובות. מדיטציה איננה הדרך היחידה להתפתחות רוחנית, יתכן שגם איננה הדרך הטובה ביותר.

במסורת ההודית, יש תחום של "קארמה יוגה", דהיינו תחום שלם של התפתחות דרך עשיה לא אגואיסטית, עשיה ללא ציפיה לפירות.

(ביהדות זה נקרא "מצווה לשמה").

דרך התפתחות נוספת היא התפתחות דרך השכלה מדעית ופילוסופית, מתוך מטרה להכיר דרכן את גדולת האל. הרמבם הלך בדרך זו.

ויש את דרך ההתפתחות הגדולה מכולן: בסופו של דבר אנחנו בעולם פיזי, אנחנו בעלי גוף, מצוקות, יצרים ופיתויים. ללמוד כיצד להגיב נכון לאתגרים ולדילמות שהעולם מציב בפנינו, זו דרך ההתפתחות העיקרית. יתכן שזו אפילו דרך ההתפתחות האמיתית היחידה (!) וכל שאר דרכי ההתפתחות הן משניות לדרך זו.

לא מסופר על כך שמשה "מדט הרבה", כן מסופר שכאשר ראה מעשה עוול של איש מצרי מכה איש עברי מאחיו, ידע להתערב. זו התפתחות דרך מעשים נכונים ומידות נכונות. במקרה של משה המדובר באומץ, שאיפה לצדק, הגנה על החלש.

לא לאנוס את החוויה

בתורות רוחניות מסוימות העולם והגוף הם סוגים של אשליה והשאיפה היא "להשתחרר" מהם. בעיני, זה סוג התורות הרוחניות בעלות הסיכון הגדול ביותר להזיק בתרגול הרוחני, כי הן יוצרות קונפליקט בין התרגול הרוחני לקיום הגופני.

אין לי בעיה אם אדם מגיע באופן "טבעי" להכרה בכך שהעולם הוא אשליה. אך אין לי בעיה גם אם האדם לא מגיע לכך. במדיטציה פשוט צריך להיות פתוח למה שעולה, ללא ציפיות.

סיכום מפורט: הצד האפל של המדיטציה (Scott Carney & Dr. Willoughby Britton)

הסיכום הינו של היוטיוב הזה

​הסרטון מציג שיחה מרתקת וחשובה בין העיתונאי סקוט קארני לד"ר ווילובי בריטון, חוקרת מוח ופסיכולוגית קלינית מאוניברסיטת בראון. השיחה חושפת את תופעות הלוואי והסכנות של תרגולי מדיטציה אינטנסיביים – נושא שלרוב מושתק על ידי תעשיית הוולנס.

​להלן פירוט כרונולוגי של הנקודות המרכזיות שעלו בראיון:

​[00:00:00 - 00:11:00] הטאבו וגילוי "הסוד הגלוי"

• ​מנקודת מבט של חוקרת אוהדת: ד"ר בריטון החלה את דרכה כחוקרת ומקדמת מדיטציה. במחקר שערכה ב-2006 היא ציפתה להוכיח שמדיטציה משפרת שינה, אך הנתונים הראו שהיא דווקא גרמה לעוררות יתר ונדודי שינה. בהתחלה היא גנזה את התוצאות כי הן לא התיישבו עם הגישה הכללית.

• ​המפגש עם המציאות הקלינית: בהמשך, כשעבדה בבית חולים פסיכיאטרי, היא נתקלה בשני מודטים שהגיעו מריטריט (סדנת שתיקה) במצב פסיכוטי לחלוטין.

• ​הסוד של המורים: כשהיא שאלה מורים בכירים למדיטציה על התופעה, הם הודו שזה מוכר להם, אבל אמרו שזה "לא פרסומת טובה" ולכן לא כותבים על זה בספרים.

​[00:11:00 - 00:16:00] הגנת המותג (Brand Defense) ותעשיית ההכחשה

• ​למה מכחישים? קיים קונפליקט אינטרסים כלכלי עצום. תעשיית המדיטציה משתמשת באסטרטגיות "הגנת מותג" (בדומה לתעשיית הטבק בעבר) – מאשימים את המתרגל ("השתמשת לא נכון"), טוענים לבעיות רקע, או מסובבים את הנזק וטוענים שהוא למעשה "חלק מתהליך הריפוי" (הצפה של טראומות שזה כביכול טוב).

• ​תגובות זעם: בריטון סופגת איומים והודעות שטנה רבות, כיוון שברגע שמערערים לאנשים על הכלי שמהווה את מקלט ההתמודדות שלהם עם חרדות קיומיות, הם מגיבים בתגובת הילחם-או-ברח.

​[00:16:00 - 00:26:00] 59 התסמינים: כשהמדיטציה משתבשת

​בריטון ערכה מחקר מקיף של 10 שנים שמיפה 59 קטגוריות של השפעות שליליות כתוצאה ממדיטציה. ביניהן:

• ​קוגניטיבי: מחשבות שטסות במהירות מופרזת, ריקנות מוחלטת ממחשבות, או אובדן מושגים (לדוגמה, מתרגלת שראתה רמזור אדום ולא זכרה אם זה אומר לעצור או לנסוע).

• ​תפיסתי: רגישות יתר לצלילים ואורות שיכולה להפוך את החיים בעיר לבלתי נסבלים (למשל צליל של טריקת דלת שמרגיש כמו פיצוץ בגוף), ואף הזיות חזותיות ושמיעתיות.

• ​רגשי (Affective): הופעה של פחד אדיר, חרדה, פרנויה, או לחלופין – קהות רגשית ואובדן מוחלט של רגש (Affective blunting).

• ​סומטי (גופני): תחושות של חשמל ואנרגיה שרצים בגוף בצורה שמשביתה אנשים מעבודה, שינויים בתיאבון ונדודי שינה כרוניים.

• ​אובדן תחושת העצמי: פירוק האגו – שלעיתים נחשב למטרה רוחנית נכספת, אך בפועל יכול להיות חוויה מבעיתה ומשתקת.

​[00:26:00 - 00:32:00] ריטריטים, אובדנות והיסטוריה בודהיסטית

• ​האשליה של הריטריט: סביבת הריטריט מנותקת מהמציאות ומטשטשת חוסר תפקוד. אנשים יכולים להיות במצב קוגניטיבי ירוד, אך כיוון שכל צרכיהם מסופקים, זה לא מורגש עד שהם חוזרים הביתה.

• ​אובדנות: קארני משתף מקרה של תלמידה שלו שהתאבדה אחרי ריטריט למרות שיומניה הראו שהגיעה למעין "הארה". בריטון מציינת שיש לה קבוצות תמיכה ייעודיות להורים שאיבדו את ילדיהם בעקבות סדנאות אלו.

• ​התיקון של הבודהה: אפילו בכתבים הבודהיסטים העתיקים (קאנון הפאלי) מתואר מקרה שבו הבודהה לימד טכניקת מדיטציה אינטנסיבית של התבוננות בגופות נרקבות, שהובילה להתאבדות המונית של נזירים, והוא נאלץ לשנות את ההנחיות ולהורות על התמקדות בנשימה בלבד.

​[00:32:00 - 00:44:00] קונדליני, אבחונים רוחניים ואובדן שליטה

• ​המושג "התעוררות קונדליני" משמש לעיתים קרובות כ"פח אשפה" אבחוני שאליו נזרקות תופעות לוואי לא מוסברות.

• ​הבגידה המוסדית: מורים משווקים מדיטציה כפרקטיקה "חילונית ומדעית", אבל כשיש תופעות לוואי חמורות, פתאום המסגור משתנה והם אומרים למתרגל שהוא עובר "משבר רוחני".

• ​הניכוס הרוחני של תופעות הלוואי לוקח מהמתרגל את השליטה (Agency). במקום לאפשר לו לטפל בבעיה בכלים קונבנציונליים, כופים עליו פרשנות שאומרת שזו "התעוררות אנרגטית" שעליו לסבול בשקט ללא טיפול תרופתי.

​[00:44:00 - 00:54:00] המלכודת של "החוויה הרוחנית" וסטטיסטיקה מדעית

• ​מתברר שאין חוויה פנומנולוגית אחת (כמו "אובדן גבולות האגו") שהיא בהכרח חיובית. עבור אדם אחד זו חוויה נשגבת, ועבור אחר זו חוויה טראומטית. מה שקובע זה ההקשר (Appraisal) שניתן לחוויה.

• ​המדע לעיתים נופל למלכודת של "הייפ": מראים שפרקטיקה מסוימת (כמו יוגה נידרה) עקפה את קבוצת הביקורת באחוז קטן מבחינה סטטיסטית, ומיד מסיקים מכך מסקנות פילוסופיות אוניברסליות שמדובר בתרופת פלא.

​[00:54:00 - 01:11:00] פסיכדליה לעומת מדיטציה

• ​יש הקבלה חזקה להייפ הנוכחי סביב טיפולים פסיכדליים. הרעיון של "מצב תודעה חלופי שיפתור את כל הבעיות שלך" (Annihilation of self) מוביל אנשים לרדוף אחרי חוויות קצה.

• ​למרות זאת, הקהילה המדעית סביב פסיכדליה פתוחה מעט יותר להכרה בסיכונים מאשר עולם המדיטציה, שעדיין מתאמץ לתחזק את המיתוס ש"למדיטציה אין תופעות לוואי".

​[01:11:00 - 01:24:42] צ'יטה האוס והיקף התופעה: 1 מתוך 10

• ​Cheetah House: הארגון שהקימה בריטון פועל במודל של "תמיכת עמיתים" ולא במודל קליני-סמכותי, ונועד לעזור לאנשים שנפגעו - זאת משום שפסיכולוגים ונוירולוגים רגילים לרוב מתקשים לאבחן את התופעה ונוטים להמליץ למטופל "לעשות עוד מדיטציה".

• ​הסטטיסטיקה האמיתית: מחקר אפידמיולוגי שערכה עם ריצ'י דוידסון הראה שכ-49% מאזרחי ארה"ב ניסו מדיטציה. מתוכם, 1 מכל 10 אנשים חווה תופעת לוואי שלילית שפוגעת בתפקוד היומיומי שלו (מקושי זמני להתרכז ועד חוסר יכולת לעבוד או אשפוז פסיכיאטרי).

• ​השורה התחתונה: מדיטציה היא כלי רב עוצמה. וכמו כל כלי כזה, יש לו יתרונות אדירים לצד סיכונים אמיתיים. החשוב ביותר הוא ליידע את הציבור ולספק הסכמה מדעת מלאה (Informed Consent).