המוות

המעבר משקף סיום שמפנה מקום לחדש — הסתיו של הנפש. משהו מגיע אל קיצו: תקופה, זהות, הרגל, קשר שמיצה את עצמו. הקלף אינו מדבר על אסון אלא על חוק ההתחדשות: אין לידה בלי פרידה, ואין עלים חדשים בלי שלכת. מה שמת בזמנו — מפנה מקום לחיים.

כשהקלף עולה בקריאה: הנטייה במצב היא שחרור: משהו כאן כבר הסתיים בפְנים, וממתין רק להכרה שלכם. שאלו: את מה אני ממשיך להחזיק רק כי קשה לי להיפרד? איזה חלק מהזהות שלי כבר אינו אני? מה יוכל סוף-סוף לנבוט אם אפנה את השטח?

עברו את המעבר בכבוד: הודו למה שהיה על מה שנתן, וסגרו אותו בפועל — לא רק במחשבה. ההתחדשות באה מעצמה למקום שפוּנה.