אביר החרבות

אביר החרבות הוא הסתערות מחשבתית — פרש דוהר בסופה, חרבו לפנים ורוחו עזה. כשהוא רואה אמת, הוא מסתער עליה: ישיר, מהיר, בלתי מתפשר. כוחו אדיר ומחירו ידוע — הוא רומס בדרך את הרגש, את הניואנס, ולעיתים את בעלי בריתו.

כשהקלף עולה בקריאה: הנטייה במצב היא דחף להכריע מיד: משהו בכם רוצה לחתוך עכשיו — לשלוח את ההודעה, לומר את הדבר, לסגור את העניין. שאלו: האם המהירות משרתת את המטרה, או את הרצון לפרוק מתח? מי עלול להיפגע מהחוד — והאם נתתי לו רגע של חמלה? מה ההבדל כאן בין נחישות לתוקפנות?

יש רגעים שההסתערות מוצדקת — כשעוול זועק או שהזדמנות בורחת. גם אז: כוונו רגע לפני הדהרה. חרב מהירה ומכוונת מנצחת; מהירה ועיוורת — פוצעת את שולחה.