נער החרבות

נער החרבות הוא ערנות וסקרנות חדה — נער על גבעה נישאת ברוח, חרבו מורמת ועיניו בכול. הוא לומד, שואל, בוחן ובודק; מהיר מחשבה ורעב לדעת. חולשתו — חדות בלי בשלות: מילים שנשלפות מהר מדי, וחשדנות שמתחפשת לחריפות.

כשהקלף עולה בקריאה: הנטייה במצב היא לימוד ערני: המצב דורש עיניים פקוחות, שאלות טובות ובדיקת עובדות. שאלו: מה אני מניח כאן בלי שבדקתי? איזו שאלה ישירה תחסוך לי שבוע של ניחושים? והאם המילים החדות שלי משרתות את הבירור — או רק את הצורך להרשים?

סקרנות היא חרב מצוינת כשמכוונים אותה למטרה: חקרו, שאלו, אמתו. ולפני שהלשון שולפת — ודאו שהיא בצד של האמת, לא של החידוד.