בעית המקדש? פשוט נבנה במקום אחר!

מבוא: המקדש ככלי פוליטי לשימור שושלת דוד

מאמר זה הינו המשך למאמר "למה אינני מאמין במשיח אנושי"
במאמר הקודם הוכחתי באופן ברור כי ממושג "המשיח האנושי" שאמור לגאול אותנו, יצא רק רע במשך 2500 השנים האחרונות. ממשיחי שקר רבים ועד גישה פאסיבית למציאות. טעויות שעלו במאות אלפי חללים - פיזיים (כמו במקרה ישו) ורוחניים (כמו במקרה שבתאי צבי).
בסופו של דבר, גם מה שכביכול היה אמור להיעשות על ידי המשיח (קיבוץ גלויות, בניין ערי יהודה וכו'), לא נעשה בזכות האמונה בו – אלא דווקא למרות האמונה בו.

אז מדוע המושג הזה היה קיים מלכתחילה? המטרה הייתה להפוך את מלכות בית דוד מעניין פוליטי לעניין דתי. אני טוען שכפי שמושג המשיח האנושי הביא לנו בעיקר צרות ומטרתו הייתה שימור פוליטי-דתי של השושלת, כך גם קידוש מקום המקדש נועד לאותה מטרה בדיוק – הנצחת מקדשם של בית דוד. בדומה לכך שאין שום טעם במשיח אנושי או במלכי בית דוד במשטר דמוקרטי, כך אין שום צורך להנציח את מיקום מקדשם כיום.

המלכוד ההלכתי והגאופוליטי

הבעיה היא שלא רק מלכות בית דוד קודשה, אלא שמקדשם ומיקומו קודשו מעל ומעבר לכל המקדשים האחרים שהיו לעמנו. הקידוש הזה יצר מלכוד שאנו מתמודדים איתו גם כיום:

• איסור כניסה והקרבה: לפי פוסקי ההלכה, חל איסור כניסה להר הבית, וכן איסור להקריב קורבנות בבמות במקומות אחרים.

• איסור בנייה חלופית: אסור לבנות את המקדש בשום מקום אחר.

• סכנה גאופוליטית: כיום עומד על מיקום המקדש אתר קדוש לאסלאם, והריסתו תוביל למלחמת עולם שלישית.

הקידוש הפוליטי-דתי של בית דוד מכניס אותנו שוב למצב מסוכן ושגוי. לדעתי, ניתן לבנות כיום מקדש בכל הר מהרי ירושלים או בכל מקום אחר, ולהימנע ממלחמה מול מיליארד מוסלמים.

היסטוריה של מקדשים נודדים

כדי להבין שהקידוש הבלעדי של ירושלים אינו מחויב המציאות, יש להביט בהיסטוריה. הרמב"ם (הלכות בית הבחירה פרק א') כותב כך:

"מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה שנאמר ועשו לי מקדש וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו והיה לפי שעה שנאמר כי לא באתם עד עתה וגו'. כיון שנכנסו לארץ העמידו המשכן בגלגל ארבע עשרה שנה שכבשו ושחלקו ומשם באו לשילה ובנו שם בית של אבנים ופרשו יריעות המשכן עליו ולא היתה שם תקרה ושס"ט שנה עמד משכן שילה וכשמת עלי חרב ובאו לנוב ובנו שם מקדש וכשמת שמואל חרב ובאו לגבעון ובנו שם מקדש ומגבעון באו לבית העולמים וימי נוב וגבעון שבע וחמשים שנה. כיון שנבנה המקדש בירושלים נאסרו כל המקומות כולן לבנות בהן בית ליי' ולהקריב בהן קרבן ואין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים בלבד ובהר המוריה שבה נאמר ויאמר דויד זה הוא בית יי' האלהים וזה מזבח לעולה לישראל ואומר זאת מנוחתי עדי עד."

כלומר, הרמב"ם מזכיר בבירור שהיו מקדשים לפני מקדש שלמה (גלגל, שילה, נוב, גבעון), ובכל פעם שחרב אחד מהם – המקדש נבנה במקום אחר. אך מהרגע שנבנה מקדש שלמה, הוא קיבל מעמד מיוחד: גם כשהוא חרב, נאסר לבנות מקדש במקום אחר.

היתר הבמות – ההבדל בין שילה לירושלים

דברים דומים אנו מוצאים במשנה (מסכת זבחים פרק י"ד):

"עד שלא הוקם המשכן, היו הבמות מותרות, ועבודה בבכורות. משהוקם המשכן, נאסרו הבמות, ועבודה בכהנים.....באו לגלגל, והותרו הבמות. .... באו לשילה, נאסרו הבמות. ...... באו לנוב ולגבעון, הותרו הבמות. ..... באו לירושלים, נאסרו הבמות, ולא היה להם עוד היתר, והיא היתה נחלה. .... מה בין במת יחיד לבמת ציבור? סמיכה, ושחיטת צפון, ומתן סביב, ותנופה, והגשה. ...."

המשנה מראה שהיו תקופות שבהן היה מותר לכל אדם להקריב קורבנות בבמות (מזבח פרטי). מתי זה היה מותר? כשלא היה מקדש קבע לעם (למשל בתקופות של "מגורים זמניים" בנוב וגבעון). לעומת זאת, בזמן שהיו מקדשים מרכזיים קיימים כמו במשכן שילה או בירושלים, היה אסור להקריב בבמות.

אך כאן נמצא ההבדל הגדול: ברגע ששילה או המשכן במדבר נחרבו – חזר ההיתר להקריב בבמות. רק ירושלים יוצאת דופן בכך שאפילו כשהיא נחרבה, עדיין הבמות אסורות לנצח.

"המקום אשר יבחר ה'" – מושג דינמי, לא קבוע
אני טוען שהמעמד האלמותי שניתן למקדש שלמה הוא בגדר 'פייק', בדיוק כמו המעמד שניתן למשיח בן דוד. מקדש שלמה אמור להיות בעל מעמד זהה למקדשים האחרים:

• מהרגע שנחרב – מותר לבנות מקדש במקום אחר.

• מהרגע שנחרב – פקע איסור ההקרבה בבמות.

זאת כיוון שבתורה עצמה לא נכתב מיקום ספציפי למקדש, אלא נכתב: "המקום אשר יבחר ה'". ההיגיון אומר שבכל דור ודור, המקום שבחר ה' הוא המקום שבו בנוי המקדש באותם ימים. בתקופת משכן שילה, המקום אשר בחר ה' היה שילה. בתקופת מקדש שלמה הוא היה בירושלים. ואם מחר נבנה מקדש במקום אחר – "המקום אשר יבחר ה'" יהיה שם!

נכון שיש נביאים שדיברו על המקדש בירושלים, אך תודה לאל "ירושלים הרים סביב לה", ואפשר לבנות אותו על אחד מהם. איננו צריכים לצאת למלחמת עולם בעולם המוסלמי רק בגלל דרשות חז"ל שנותנות למקדש שלמה תוקף שלא נמצא בתורה המקורית.

תקדימים מימי בית שני: מקדשים מחוץ לירושלים
חיזוק נוסף לכך ניתן למצוא בהתנהלות בתקופת בית שני. אנו רואים שהיו כהנים שבנו מקדשים במקומות אחרים לחלוטין (כמו מקדש חוניו ומקדש יֵב). מדוע? מכיוון שבבית שני חסרו לחלוטין ארון הברית והכרובים. משמעות הדבר היא שייתכן מאוד שעבור אותם כהנים, המקדש השני בירושלים לא נחשב למקדש קבע אלא לבמה בלבד! ואם הוא רק במה, טענו אותם כהנים: "למה לאסור בניית במות במקומות אחרים?" המסקנה היא שגם היום, אם אנחנו רוצים לחזור לעבודת הקורבנות, נוכל להתחיל מלבנות במה בכל מקום שייבחר.

יותר מזה?
בעבר היה לי חזיון, היה זה לאחר צום מיים של כעשרה ימים בחאן בארות ליד מצפה רמון.
בחזיון פירשו לי את משפט שלמה -
שתי הנשים הזונות הן האיסלאם והיהדות שזנו מאחורי האל (הנצרות גרועה משתיהן).
והזונה המנצחת במשפט שלמה היא דווקא זו שמוותרת, לא זו שתתעקש "גם לי גם לך לא יהיה, גזורו!".
לא זו שתתעקש על מקום המקדש עד כדי שפיכות דמים.
המקדש הוא מקום של שלום, לא שפיכות דמים.
לכן דווקא הזונה שתדע לוותר כדי למנוע את שפיכות הדמים, תזכה בתינוק.
מהו התינוק? התינוק הוא השראת השכינה (שזו למעשה מטרת המקדש ועבודתו).
המשפט מוזכר בתנך בדיוק לפני סיפור בנית המקדש על ידי שלמה, שלמה הוא גם כינוי לאל, הנקרא "מלך שהשלום שלו". דווקא שלמה בנה את המקדש, כי כאמור המקדש הוא מקום של של שלום.

סיכום: האם אנו בכלל ראויים למקדש?
אז הבעיה האישית שלי עם הסיפור של המקדש איננה עצם הבנייה שלו – לדעתי, מותר לחלוטין לבנות אותו היום. הבעיה שלי היא: האם אנחנו ראויים למקדש?

כבר על המקדש הראשון נאמר על ידי הנביא: "לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם". למה צריך מקדש אם העם שקוע בעוולות מוסריות וחטאים, ואנשים מביאים קורבן רק בשביל השופוני?
המקדש השני היה אף גרוע יותר: הוא היה מלא במלחמות שליטה בין כתות שונות שלוו בשפיכות דמים נוראה, שחיתות וקניית משרת הכהונה הגדולה בכסף.

מה שמטריד אותי באמת הוא שלא נחזור על טעויות העבר הללו. כי אם אנחנו עומדים לחזור עליהן – מי בכלל צריך מקדש?
עם זאת, אם באמת נדע לוותר, נבנה במקום אחר, זה סימן טוב שלמדנו משהו ואכן אנחנו ראויים.
זה יראה לנו ולעולם כי ליבם הטהור של בני האדם הוא היוצר את המקדש ולא ההיפך.