שמונה חרבות

שמונה בחרבות משקף כבילה עצמית — דמות קשורה בכיסוי עיניים בין שמונה חרבות נעוצות, אך רגליה חופשיות והגדר פרוצה. הכלא עשוי ממחשבות: "אין לי ברירה", "אני לא מסוגל", "אין טעם". החרבות אינן נוגעות בה; האמונה שהן כלא — היא הכלא.

כשהקלף עולה בקריאה: הנטייה במצב היא תקיעות מדומה: המגבלה מרגישה מוחלטת, אך רובה סיפור שהתודעה מספרת. שאלו: איזה משפט "עובדתי" על המצב הוא בעצם אמונה — ומה מקורה? מה הייתי עושה אילו האמנתי שיש דרך? מהו הצעד הקטן שהרגליים החופשיות כבר יכולות לעשות?

אל תזלזלו בכוחה של מחשבה כובלת — ואל תעניקו לה כוח שאין לה: בדקו אותה מול המציאות, צעד אחד בכל פעם. הגדר פרוצה למי שמתחיל ללכת.